<h1>האגודה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הכל ממירין הכי קאמר הכל מתפיסין בתמורה אחד נשים ואחד אנשים. לא שאדם רשאי להמיר דכתיב [ויקרא כ"ז] לא יחליפנו אלא שאם המר מומר וסופג ארבעים, הכל לאתויי יורש, ודלא כרבי יהודא דאמר יורש אינו סומך ואינו ממיר [ע"ב] וקרא דאם המר ימיר לכדתניא, לפי שכל הפרש' נאמ' בלשון זכר, אשה מניין ת"ל המר ימי', והא דהשוה אשה לאיש ה"מ עונש השוה ליחיד ולציבור אבל תמור' אין הצבור והשותפין עושין תמורה להכי צריך המר ימיר. בעי רבא קטן מהו שימיר כותי מהו שימיר כו'.
<h2>דף ג.</h2>
כל לא תעשה (ועבד) [ועבר] אם אין בו מעשה אינו לוקה. והא דמימר לוקה כר' יהוד' דאמ' לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. א"ר יוחנן אין לוקין על לאו שאין בו מעש' חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם. [ע"ב] לשוא לשוא שני פעמי' אם אינו ענין לשוא תנהו לשקר. בפירו' ריבת' תורה שקר דומי' דשוא מה שוא לשעבר אף שקר לשעבר.
<h2>דף ד:</h2>
כתנאי [שמות י"ב] לא תותי' והנותר באש תשרופו בא הכתו' ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו ד"ר יהוד'. רבי יעקב אומר דהוה לאו שאין בו מעשה אמ' אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד מהני ורבא אומ' לא מהני ופרי' טובא.
<h2>דף ז:</h2>
ת"ר המקדי' בעלי מומין עובר חמש' שמות המקטי' אברי בעלי מומין ע"ג מזבח. הכהנים ממירין בשלהן וישראל משלהן. אין הכהני' ממירין לא בחטא' ולא באשם ולא בכור. א"ר יוחנן ב"נ מפני מה אין ממירין בבכו' כו'. תנן התם בכור מוכר אותו תם חי ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו האשה. ואמר רב נחמן לא שנו אלא בזמן הזה כו'.
<h2>דף ח:</h2>
אלא דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות. פירשו בתו' מהאי טעמא ישראל שאמר לכהן בכור זה שלך וחזר הכהן ואמר שלך יהא אסור לקבלו דנרא' ככהן המסייע בבי' הגרנות עיין פרק עד כמה [בכורות כ"ו ע"ב].
<h2>דף ט.</h2>
ממירין מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן, ומן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים, מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים, ומן התמימים על בעלי מומים ומבעלי מומים על התמימים. אבל לא שקדם מומו להקדישו. ת"ר לא יחליפנו בשל אחרים ולא ימירנו בשל עצמו, ומיירי דאמ' אחרים כל הרוצה להמיר בבהמתו ימיר. ממירין אחד בב' ושנים באחד. ואחד בק' וק' באחד ורבי שמעון אומר אין ממירין אלא אחד באחד אמר רבי שמעון בן לקיש מודה רבי שמעון שממירין וחוזרין וממירין. ורבי יוחנן אומר אינו מודה. בעי לדברי האומר אין ממירין וחוזרין וממירין הפריש אשם להתכפר בו והמר בו והומם וחללו על אחר ונתכפ' באשם אחר וניתק זה לעולה מהו שימיר בה.
<h2>דף ט:</h2>
אמר ר"י ב"ל הקדש ראשון מוסיף חומש ואין הקדש שני מוסיף חומש [י' ע"א] מקדי' מוסיף חומש ואין מתכפ' מוסיף חומש מתכפר ועושה תמור' יתרום משלו על של אחרי' טוב' הנאה שלו.
<h2>דף י.</h2>
לא ממירין לא איברי' בעוברים ולא עוברים באיברי' ולא איברים ועוברי' בשלמים. רבי יוסי אומר ממירין איברי' בשלמ' ולא שלמים בהן, והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה. איתמר בר (קפרא) [פדא] אומר אין קדושה חלה על העוברים ור' יוחנן אומר קדושה חלה אף על העוברי'. דאמר רבי יוחנן הקדיש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר. [י"א ע"ב] בעי היא שלמים וולדה חולין ושחטו בפנים היא חולין וולדה שלמי' ושחט בחוץ מי מחייב משום שחוטי חוץ או לא.
<h2>דף יב.</h2>
(אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון כו'). רבינו א"בן כתב קדירה של בשר שנאסרה מכף חולבת בת יומ' שלא היה ס' ומאותה קדירה נשפך לקדירה אחרת, או כף בשר שהגיסו בו קדירה זאת שנאסרה הגיסו בו קדירה אחרת אינה אוסרת קדירה אחרונה אלא לפי חשבון, כי קדירה ראשונה לא היתה כולה אסורה אך אחד מארבעים או חמשי' לפי מה שהיה הכף גדול מכח מתני' דהכא, וגאוני' אחרים דחו דהכא בדבר יבש דלא בלע, אבל בדבר לח דיהיב טעמא כולו אסור (עיין במרדכי ופר' כל הבשר דף תש"ז ע"ב שכתב לדידן הכל אסורין שם מביא דברי ראב"ן באריכות ורצה להתיר בלח ולאסור בחתיכה יותר וע"ש ובהגהו' שערי דורא דף כ"ז מביא מעשה והתיר מטעם ס"ס אבל הכף נעשה כולה נבילה וע"ש). אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון, ואין המוחמץ מחמץ אלא לפי חשבון ואין מים שאובין פוסלין את המקו' אלא לפי חשבון, ואין מי חטאת נעשין חטאת אלא עם מתן עפר. ואין בי' הפרס עושה בית הפרס, ואין תמורה עושה תמורה ולא הוולד עושה תמורה, ר' יהודה אומר הוולד עושה תמורה, מתניתין דלא כרבי אליעזר דתנן שאור של תרומה ושל חולין שנפלו לתוך העיסה ולא בזה כדי להחמיץ ולא בזה כדי להחמיץ ונצטרפו והחמיצו ר' אליעזר אומר אחר אחרון אני בא. וחכמי' אומרי' לעולם אינו אסור עד שיהא בתרומה כדי להחמיץ. ואע"ג דתנן (המדמ') [דאין מדמע אלא. מלאכת שלמה] לפי חשבון, מ"מ איצטריך למיתני שאין מחמיצין אלא לפי חשבון משו' דמדמע אין האיסור וההיתר נותנין טעם כאחד אבל במחמץ נותנין טעם בעיסה כאחת להכי איצטריך לומר דאינו אוסר רק לפי חשבון.
<h2>דף יב:</h2>
מים שאובין לפי חשבון ר' אב"י אומ' מקוה שיש בו כ"א סאה מי גשמים ממלא בכתף י"ט סאין ושופכן למקוה והן טהורין ששאיב' מטהרת ברובה ובהמשכה. יוסף בן חוני היא ולפי חשבון כלים דתניא ג' לוגין מים שאובין שנפלו למקוה משנים ושלש' כלי' ואפילו מד' וה' כלים פוסלין את המקוה ר' יוסי בן חוני' אומ' שני' ושלשה פוסלין ארבע וה' אין פוסלין. פסק רבי' אברהם ב"ד דהלכ' כיוסף בן חוני ועל אותם מקוואו' שמנקין בדליים מלאי' מים אי איפשר שלא ישפכו ממי הדליים כדי ג' לוגין ולפי דברי יוסף בן חוני דווק' כשנופל משלשה כלים ויש המנקבים דלי בכונס משקה דאל"ה כשחוזרין המים לתוכו ממי הדליים נמצא דכולו שאוב ואפי' ע"י המשכ' יהא פסול דהלכ' כר' אב"י דאמ' דווק' ברוב' אבל כולו שאוב והמשכה לא ואפי' היה המקו' נובע ממעיין אין להכשי' השאובין ע"י השקה דמעיין דהא פי' ר"ת בטהרות דפסחים [י"ז ע"ב, וכ"ה בשו"ת ספר הישר סימן מ"ח אות א'] לצורך אדם בעי מ' סאה לכך יש ליזהר כשמנקין המקוה לזרוק המים לחוץ בלא חזרה אך ימתינו שיתמלא המקוה מנביעתו או ממי גשמים או ימשיכו ממקום אחר מים בלא שום דילוג עיין במסכת מקוואות [פ"א מ"ה].
<h2>דף יג.</h2>
העופות והמנחות אין עושין תמור' קדשי בדק הבית אין עושין תמורה וכו'.
<h2>דף יד.</h2>
יש בקרבנות וכו'. קרבנות היחיד נוהגין בין בזכרי' בין בנקבות, וקרבן ציבור אינו נוהג אלא בזכרים, קרבנו' היחיד חייבין באחריות ובאחריות (נזקיהן) [נסכיהן] וקרבנות ציבור אין חייבין. [ע"ב] כותבי הלכות כשורפי תורה כו'. אבל חדוש מלתא חדתי שרי, דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא ודרשי [תהלים קי"ט] עת לעשות לה' הפירו תורתיך, מוטב שתעקר אות אחת ואל תשתכח תורה מישראל. מקץ מ' שנה דאבשלום זהו היה מקץ מ' שנה ששאלו להם מלך. [ע"א] קרבנות ציבור דוחין את השבת ואת הטומא' וקרבנו' יחיד אינן דוחין, א"ר מאיר והלא חביתי כ"ג ופר של יום כיפורי' קרבנו' יחיד ודוחין אלא שזמנו קבוע.
<h2>דף טו:</h2>
[ע"א] חטאת היחיד שכפרו בעלי' מתה ושל ציבור אינ' מתה. ר' יהוד' אומ' תמות ר' שמעון אומ' ביחיד דברים אמורי' ולא בציבו'. [ע"ב] הבאים משבי בני הגולה והעלו עול' וכו', עד שעירי חטא' י"ב הכל עולה, ועל ע"ז שעשו בימי צדקיהו הביאו. רב פפא אומר אפי' למ"ד חטאת ציבור שכפרו בעלי' מתה חטא' שמתו בעליה בציבור לאו למית' אזלא לפי שאין הציבור מתים. ופרי' והא מזידין הוו א"ר יוחנן הוראת שעה היתה.
<h2>דף טז.</h2>
ג' אלפי' הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר לו ליהושע שאל אמר ליה לא בשמים היא וכו'. בשעה שנפטר משה רבינו אמר ליה ליהושע שאל כל ספיקות שיש לך אמר לו ר' כלו' הנחתיך שעה אחת מיד תשש כחו של משה ונשתכחו הלכות גדולות ונולדו ספיקות והחזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו. [יהושע ט"ו] (הבה) [תנה] לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני בית מנוגב מכל טוב שאין בו אלא תורה בלבד וכו'.
<h2>דף יז.</h2>
חומר בקדשים מבתמורה, שהקדשים עושה תמורה, הציבור והשותפים מקדישין איברים ועוברין מקדישין ולא ממירין, חומר בתמורה מבקדשים שהקדושה חלה על(יה) בעלת מום ואינה יוצאה לחולין ליגזז וליעבד, רבי יוסי בן יהודה אומר עשו שוגג כמזיד בתמורה. ולא במוקדשין, רבי אליעזר אומר הכלאים והטריפות ויוצא דופן לא קדשים ולא מוקדשין. אמר רבי מאיר מאחר שאין קדושים מהיכן מקדישין אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה, המקדיש וולד ואחר כך יצא דופן, כלאים טומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בוולדות קדשים ואליבא דרבי יהודה.
<h2>דף יז:</h2>
אילו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן, ולד שלמים ותמורתן ולד ולדן ותמורתן כיוצא בהן וטעונים נסכים ותנופה חזה ושוק [י"ח ע"א] רבי אליעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים וחכמים אומרים יקרב, העיד רבי יהושע ורבי פפיס על ולד שלמים שקרב שלמים [ע"ב] ולד תודה ותמורה תודה כתודה ובלבד שאין טעונין לחם ולד עולה ותמורה עולה עד סוף העולם כעולה וטעונין הפשט וניתוח וכליל. המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה. רבי אליעזר אומר עצמו יקריב עולה [י"ט ע"ב] המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמיה אשם, ואם קרב אשמו יפלו דמיו לנדבה, רבי שמעון אומר תמכר בלא מום, הקדיש דבר לדמיו קדוש קדושת הגוף.
<h2>דף כא.</h2>
תמורת הבכור והמעשר וכו'. מה בין בכור ומעשר לבין הקדשים, שכל הקדשים נמכרין באיטלז ונשקלין בליטרא ויש להן פדיון ולתמורתן פדיון ובאין מחוצה לארץ, חוץ מן הבכור ומעשר אם באו תמימין יקרב, בעלי מומין יאכלו במומין לבעלים, אמר רבי שמעון מה טעם שהבכור ומעשר יש להן פרנסה במקומן. המטיל מום בתשיעי של מעשר או בתמורת בכור ומעשר וכו' בן אטינוס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו לא קשיא הא רבי ישמעאל הא רבי עקיבא.
<h2>דף כב.</h2>
ולד חטאת ותמורת חטאת ושמתה בעליה ימותו, ושעברה שנתה ואבדה ונמצאת בעלת מום אם כיפרו הבעלים תמות ואין עושה תמורה, לא נהנין ולא מועלין, ואם עד שלא נתכפרו הבעלים תרעה עד שתסתא' ותימכר ותביא בדמיה אחרת ועושה תמור' ומועלין בה. אבידת לילה לא שמיה אבידה.
<h2>דף כב:</h2>
המפריש חטאת ואבדה והקריב אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה תמות. המפריש מעות לחטאתו (ואבדה) [ואבדו] והקריב חטאת תחתיהן ואחר כך נמצא ילכו לים המלח. [כ"ג ע"א] אמר רב הונא הכל מודים אם משך אחת והקריב שהשנייה מתה לא נחלקו אלא בבא לימלך, ורבי אבא אמר רב הכל מודים במתכפר בשאין אבודה דאבודה מתה על מה נחלקו במתכפר באבודה.
<h2>דף כד.</h2>
[כ"ג ע"ב] י"ג שופרות היו וכתיב עליהן תקלין חדתין ועתיקין וכו' אמר ר' אושעיה המפריש שתי חטאת לאחריות מתכפר באחת וחברתה רועה. אבדה בשעת הפרשה לרבי מתה, לרבנן רועה, בשעת כפרה דברי הכל מתה. ת"ר אין מרגילין בי"ט ולא בבכור ולא בפסולי המוקדשין.
<h2>דף כד:</h2>
כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת (ואמר) [אומר] מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה זכר יקריב עולה, אם נקבה שלמים כו', אמר רב יהודה מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם. והוא הדין למוכרו לכותי עיין במסכת בכורות [ג' ע"ב]. ודווקא בזמן הזה.
<h2>דף כה:</h2>
האומר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים. פלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי אי תפס לשון ראשון. [כ"ו ע"א] בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקח חציה והקדישה קדושה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה שמע מינה קדושת דמים נדחת, ושמע מינה בעלי חיים נידחין, וש"מ דחוי מעיקרא הוי דחוי.
<h2>דף כו:</h2>
הרי זו תחת זו חליפי זו הרי זו תמורה, מחוללת אינה תמורה, ואם היה הקדש בעל מום יוצא לחולין וצריך לעשות לו דמים. [כ"ז ע"א] לא שביק התירא ועביד איסורא. כל כמה דלא איתחזק גברא באיסורא.
<h2>דף כז:</h2>
הרי זו תחת חטאת תחת עולה לא אמר ולא כלום, תחת חטאת זו דבריו קיימין, אמר על בהמ' טמאה או על בעלת מום הרי אילו עולה לא אמר ולא כלום, הרי אילו לעולה ימכרו ויביא בדמי' עולה. מתניתין דלא כרבי מאיר דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה.
<h2>דף כח.</h2>
כל האסורין לגבי מזבח אסורין בכל שהוא. פירש שאינן מתבטלין ברוב, איזהו מוקצה [כ"ט ע"א] ואיזהו אתנן האומ' הילך טלה ואפילו הן מאה. ומחיר כלב [ל' ע"ב] נתן לה כספים מותרים, יינות שמנים וסלתות אסורין. נתן לה מוקדשין מותרין, עופות הרי אילו אסורין. [כ"ח ע"ב] אין מוקצ' אלא לשבע שני' וימסרו לכומרים. [כ"ט ע"א] ואמ' בהא א"ר יוחנן עד שיאכילוהו כרשיני תרומה, ואי דלאו דסליק בהא לא"י לא ידע לשנויי ודוכתא דא"י גרמא ליה. איזהו נעבד. [ע"ב] בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה מותר. ודווק' שנדר לה טלה סתם. אחד אתנן זכר ואחד כל העריות וכו'.
<h2>דף ל.</h2>
מחיר כלב שותפין שחלקו אחד נטל עשרה ואחד ט' וכלב שכנגד הכלב אסורין, ושעם הכלב מותרין. ופריך ואימר נפיק חד להדי כלבא ואידך כולהו (נשתיירו) [לישתרו]. לר"י דפסק דיש ברירה פריך שפיר, ורבינו תם דפסק אין ברירה צריך לומר דפריך למאן דאית ליה ברירה, וא"ת אפילו למאן דאית ליה ברירה, וכי אם אסור מעורב בהיתר יקח אחד ויאמר זה איסור והשאר יהיו מותרין. ותניא בתוספתא היכא דדבר אחד אסור ואחרי כן נתערב בהיתר לא אמר הכי אבל הכא דכולו הית' וחילף כלב באח' מהן ולא ידעינן איזהו פריך נשקול חדא וכלל גדול הוא זה בכולי תלמודא [ע"ב] מנהני מילי דאין זנות לבהמה. המקדש בפרש שור הנסקל מקודשת בפרש עגל ע"ז אינה מקודשת.
<h2>דף לא.</h2>
כל האסורים לגבי המזבח וולדותיהם מותרין, רבי אליעזר אומר ולד טריפה לא יקרב על גבי המזבח, רבי חנינא אומר כשרה שינקה מן הטריפה פסולה על גב מזבח. זה וזה גורם. עובר ירך אמו, שוין בביצת טריפה שאסורה. אפרוח ביצת טריפה מותרת דאימת גדיל מביצה לבתר דמסרחא ההיא שעתא עפרא בעלמא הוא. שינקה חלב רותח משחרית לשחרית הואיל וכל גידולה מטרפות אסורה ופירשו בתוספות הוא הדין להדיוט אסור. בהמ' שכל גידולה מאיסור כגון מכרשיני ע"ז וכיוצא בזה.
קדשי המזבח עושין תמורה, בדק הבית אין עושין תמורה קדשי המזבח חייבין עליה משום פיגול נותר וטמא ולדן וחלבן אסור לאחר פדיון. והשוחט בחוץ חייב. אין נותנין מהן לאומנים מה שאין כן בקדשי בדק הבית. סתם הקדשות לבדק הבית. הקדש בדק הבית חל על הכל ומועלין בגידוליהן ואין בהן הנייה לכהנים עיין בגמרא.
<h2>דף לב.</h2>
אחד קדשי מזבח ואחד בדק הבית אין משנין מקדושה לקדושה ומקדישין אותו הקדש עלוי ומחרימין אותו ואם מתו יקברו. רבי שמעון אומר אם מתו יפדו, קדשי מזבח שהתפיסו לחרמי כהנים. [ע"ב] אחד קדשי מזבח ובדק הבית היו בכלל העמדה והערכה.
<h2>דף לג:</h2>
ואילו הן הנקברין, ואילו הן הנשרפין חמץ בפסח סתם לן תנא כרבי יהודה. ותרומה טמאה ערלה וכלאי הכר' את שדרכן ליקבר יקבר, לישרף ישרף, מדליקין בפת ובשמן של תרומה שניטמאו, כל הקדשים שנשחטו חוץ לזמנן וחוץ למקומן כו', [ל"ד ע"א] שדרכן אוכלין בשריפה משקין בקבורה, חטאת העוף הבאה על הספק יטילנה לאמה מנתחה אבר אבר וזורקה לפני האמה ומתגלגלת לנחל קדרון. כל הנקברין לא ישרפו, וכל הנשרפין לא יקברו, משום דנקברין אפרן אסור ונשרפין אפרן מותר ודהקדש.
